עידן הפופוליזם: ממה להיזהר?

הסיבה שאני כל-כך אוהבת את עולם המשפט היא בעיקרה היכולת לבחון קונפליקטים וסכסוכים באופן אובייקטיבי. סכסוך נבחן על בסיס נורמות וחוקים המגדירים מה מותר ומה אסור, לצידם נסיבות האירוע הנוגעות לחומרתו. בית המשפט העליון נדרש לא פעם להתייחס לבעיות המורכבות והרגישות ביותר שיש לחברה הישראלית, אבל רק מהזווית המשפטית, ולא משום זווית חברתית, תרבותית ופוליטית. בשיעור הראשון של אחד מהקורסים שאני מעבירה ביקשתי מהסטודנטים שלי לענות על שאלה אחת פשוטה: "מה המעמד המשפטי של עזה?", הובטח בונוס לעונים נכונה. רק תנאי אחד קטן הצבתי, על התשובה להיות משפטית בלבד. מילה אחת של פוליטיקה ותשובתך נפסלה. כך במשך דקות ארוכות החלו הסטודנטים לטעון בפני בעודי קוטעת אותם כאשר הם מציגים עמדה או טיעון פוליטיים. ובכל זאת, מדובר בסטודנטים מוכשרים למדי בעלי ידע משפטי יצירתיות, התעקשתי איתם. מה העובדות והמציאות בשטח? ומה המשפט אומר על זה? הסטודנטים המשיכו להסתבך ו"ליפול" לטיעונים פוליטיים-פופוליסטים. האמת שזה ממש לא באשמתם. אתגרי המאה ה-21 הרגילו אותנו לשיח לוהט של עמדות:טובים מול רעים; פטריוטים מול בוגדים; יהודים מול ערבים; צודקים מול טועים. פּוֹפּוּלִיזםְ מוגדר כאמירה או מעשה שמטרתם למצוא חן בעיני ההמונים ולצבור פופולריות גם אם אינם נכונים או ישימים. בדקתי במילון. משטרים דיקטטורים אפלים דגלו במסרים פופוליסטים הנוגעים לכוחו של השליט ולכוחה של המדינה. בשנים האחרונות הפופוליזם חזר לביקור גם במחוזות הדמוקרטיה: וכך ראינו את הנשיא טראמפ מפיץ עובדות שקריות וקורא לזיופי בחירות שמעולם לא היו והכל בשביל למצוא חן בעיני ההמון. אמירות פופוליסטיות הפכו לטעות נפוצה בעולם המשא ומתן. עסקאות והסכמות פוטנציאליות רבות נפלו קורבן לאמירות אלו. שימוש בהן מביא את הצדדים לדבוק בעמדותיהם במקום לחפש אחר האינטרסים של המשותפים.הרי מה יותר קל מזה?בוחרים בעמדה פופוליסטית וקליטה, כזאת שכל אדם מן השורה יכול להסכים איתה ודבק בה עד הסוף המר של קריסת המו"מ. שני הצדדים לא מגשימים את האינטרסים שלהם וכולם מפסידים. והעיקר ש"אף אחד לא ניצח". כך גדלים להם השסעים והפערים בין צדדים לכל סכסוך ומרחיקים אותם מהסדר אחר שיכול להיטיב עימם. מה יש לנו לעשות עם זה?בפעם הבאה רגע לפני שאתם מצהירים בגאון שיש לכם את הפתרון, רגע לפני שאתם קמים משולחן המשא ומתן האישי, העסקי ואפילו המשפחתי ומצהירים הצהרות פופוליסטיות, עשו שימוש בדוקטרינת היציאה למרפסת – צאו להתאוורר ולנשום אוויר. בעיקר כדי לחשוב ולחשב מסלול. חישבו מה באמת חשוב לכם להוציא מהאירוע. נסחו את שיש לכם להגיד כך שיבוסס על עובדות ועל האינטרסים המשותפים לכם עם הצד השני. בקיצור, חפשו אחר אפשרות לפתרון במקום אפשרות להעמקת הפער.