בשבוע שעבר הלכה לעולמה ד"ר ג'יהן סאדאת, אלמנת נשיא מצרים אנואר סאדאת, המנהיג הערבי הראשון שחתם על הסכמי שלום עם ישראל. סאדאת התבלטה לאורך השנים בפעילותה הציבורית ובעיקר בקידום זכויותיהן של נשים בחברה המצרית. אומץ ליבה התבטא בתמיכה ברורה בהסכם השלום עם ישראל, אשר עד היום נחשב לשנוי במחלוקת במצרים. בשנים שלאחר הירצחו של הנשיא סאדאת, המשיכה בפועלה למען השלום, פרסמה ספר שעוסק ברזי הסכסוך הישראלי-ערבי וצוטטה כמי שאמרה: "ששלום הוא שיהפוך אותה לאישה שמחה".מותה הזכיר לי את נפלאות המשא ומתן שניהל הנשיא סאדאת עם רה"מ המנוח מנחם בגין בתיווכו של מזכיר המדינה האמריקאי קיסינג'ר.בתקופה בה הייתי עמיתת מחקר באוניברסיטת הרווארד, נפלה בחלקי הזכות להיות חלק מקבוצת חוקרים אשר ראיינה את ד"ר קיסינג'ר על המשאים ומתנים המשמעותיים שניהל לאורך כהונתו. וכך, בין השאר, פרש בפנינו את האסטרטגיות והטקטיקות שנקט בכדי להבקיע את המבוי הסתום בין ישראל למצרים. אלמנט בולט במיוחד הסב את תשומת ליבי והוא ניהול המשא ומתן בלילה. קיסינג'ר השתמש בלוח הזמנים העמוס שלו וגם בעובדה שסבל מג'ט לג בכדי להעביר את המשא ומתן בין הצדדים לשעות הלילה המאוחרות. קיסינג'ר הנהיג "דפלומטיית דילוגים" כאשר הוא מדלג בין הצדדים למשא ומתן והיה נוחת בשעות אלו, ומתאם עם הצדדים פגישות עבודה לאותו הלילה. כאשר נציגי המדינות היו מותשים, היה נצמד קיסינג'ר לפרטי פרטים ומחפש אחר הנקודה המדויקת בה יחשוף את עמדת הצד השני בכדי להגיע לפשרה.ניהול משא ומתן בלילה היא טקטיקה ידועה בעלת חסרונות ויתרונות. בצד החסרונות הצדדים עייפים, ועלולים לוותר על עקרונותיהם ו"בלבד שזה יגמר". בצד היתרונות, כאשר העולם בפעילות מלאה – פחות גורמים עלולים להסיח את הדעת. לעיתים, השעה המאוחרת יוצרת דדליין בו חייבים להגיע להסכמות. הסכם השלום בין ישראל למצרים הוכיח עצמו כהסכם יציב, שברוב הזמן, הצדדים מרוצים ממנו, גם כאשר מדובר ביחסים קרירים. בסופו של לילה ארוך יכול להגיע בוקר מואר. בשנים האחרונות, במשרד החוץ הישראלי שרר לילה ארוך במיוחד. עד מינויו קצר המועד של גבי אשכנזי לשר החוץ, שיח פומבי רשמי כמעט ולא התקיים עם השכנה המצרית או הממלכה הירדנית. את המחיר שילמו ישראלים, מצרים וירדנים כאחד. הרווח נשמר לזכות גורמים קיצוניים כדוגמת החמאס בעזה, האייתולות באירן או ארדואן בטורקיה.שר החוץ החדש ורה"מ לעתיד יאיר לפיד בא והדליק את האור רשמית, קודם כל קרוב לבית. בימים אלו הוא מגדיר את מדיניותו ובחודש האחרון הספיק להעצים את שיתוף הפעולה עם הירדנים, לקיים מפגש ראשון עם שר החוץ המצרי ולדבר ישירות אל הציבור המצרי בראיון לכלי תקשורת מקומיים. החלטתו להקדיש את מיתוגו הראשוני כדיפלומט לשיפור יחסיה הבינלאומיים של ישראל עם שכנותיה הקרובות היא החלטה נכונה המבדלת את עשיית רה"מ לעתיד מרה"מ לשעבר נתניהו, שנמנע לחלוטין משיח פומבי עם מדינות אלו, מרצון – או מאילוץ פוליטי. לפיד, דווקא לאור היותו חדש לתפקיד – לא מחויב להסכמות של פעם או גורמים פוליטיים קיצוניים ובכך טמון כוחו לשנות. אולי יום אחד עוד נזכה לעלות שוב על רכבת הלילה לקהיר.