האם הקורונה היא אירוע פוליטי?
השריפה בכרמל – פוליטי?
הוריקן קתרינה – פוליטי?
איפה שיש בני אדם יש פוליטיקה, כל התערבות ממשלתית, כל מדיניות ציבורית נבחרת היא בהגדרה, פוליטית ותלוית תפיסת עולם. וזה לא בהכרח רק דבר רע…" – כך נפתחה הרצאת האורח המרתקת של ד"ר חיים וייצמן בפני הסטודנטים שלי בסמינר "ביטחון גלובלי ושלטון החוק במצבי קיצון", בבינתחומי הרצליה.
ד"ר וייצמן, הוא קולגה וחבר, חוקר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה. הוא מתמחה בניהול פוליטי וביישום מדיניות ציבורית. במהלך ההרצאה הציג לנו ד"ר וייצמן מהי מדיניות ציבורית, כיצד מיישמים אותה ובעיקר כיצד מנהלים בעזרתה משבר בסדר גודל של הקורונה. דרך סיפורים מתקופתו הארוכה בשירות ציבורי ראינו את מורכבות הניהול הציבורי ובעיקר את חשיבותו.מדיניות ציבורית היא תלוית תפיסת עולם, היא בהגדרתה פוליטית. היא אינה מיועדת להיות יעילה אלא מיועדת לפתור בעיות, לתקן כשלי שוק ולקדם ערכים. היא תלויה בהתאמה של כלים נכונים ליישומה. אבל חשוב לזכור, היא דינמית, משתנה ומורכבת.מה קורה למדיניות הציבורית בשעת חירום?היא הופכת למורכבת ומסוכנת הרבה יותר, מאחר ובין הפוליטיקה לאסטרטגיה תהום גדולה.במצבי קיצון אנחנו כאזרחים מוותרים על זכויותינו הדמוקרטיות; מערכת הביטחון והצבא מספק שירותים אזרחיים החורגים מסמכותו שבשגרה; מרוב עצים כבר ממש לא רואים את היער, שמפוצץ במידע מתעתע, והבלגן חוגג.כל זה מהווה קרקע פורייה לעלייתם של דיקטטוריים בחסות הדמוקרטיה. "יש לדיקטטורים מנהג בעייתי משהו, שלא לוותר בקלות על המנדט גם אחרי שהמשבר חולף", אמר חיים לסטודנטים.אז האם יש משמעות לעובדה שמדובר באיום סביבתי ולא במלחמה? התשובה היא כן.אנחנו רואים מאבק עיקש בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת על דרך הפעולה הנכונה. זה מעיד כל ביקורת חשובה של הרשות המחוקקת על הרשות המבצעת. אך מצד שני כאשר בסופו של דבר כל ההחלטות מתקבלות גם מבינים את חולשתה של הרשות המחוקקת אל מול המבצעת והעובדה שהיא נתונה לה.בסוף הכל פוליטי.מה אפשר ללמוד מזה? פוליטיקה היא האמצעי ולא המטרה. דרכה ניתן ליישם מדיניות ולפעול לטובת האזרחים. אבל ברגע שהפוליטיקה משמשת רק ככלי ציני לניגוח הצד השני אזי נראה שהבעיה רק מתחילה.אז ביום שאחרי מצב הקיצון, למה לצפות? לפי ד"ר וייצמן הכל יכול לקרות, אבל דבר אחד בטוח, זה יעלה לנו, והרבה. אחרי כל משבר היסטורי הוצאות המדינה מעולם לא חזרו לשהיו בטרם המשבר. וכשקופת המדינה ריקה או מתרוקנת – אזרחיה יאלצו לשלם את החוב.